סודות הטבע לשיפור תחושת הרעננות

במודע או שלא במודע רובנו רוצים להרגיש אנרגטיים ורעננים אבל לא כולנו זוכים לכך. מכירים את התחושה שקשה לקום בבוקר, אין כוח להתניע, שצריכים לסחוב את עצמנו בכוח במהלך היום, שמרגישים חוסר סבלנות וחוסר הנאה מרוב עייפות. למה זה קורה והאם אפשר למנוע או לטפל בזה? ובכן כולנו נולדים עם פוטנציאל גנטי לייצור רמת אנרגיה מסוימת, לחלקנו יותר ולחלקנו פחות. ניתן לראות כבר אצל תינוקות שיש כאלו יותר אנרגטיים ויש כאלו שפחות אבל מה בטוח הוא שהגוף שלנו מייצר יותר אנרגיה מגיל התינוקות ועד גיל 30 ואז מתחילה ירידה הדרגתית בייצור האנרגיה. עד גיל 30 אנחנו לא צריכים לעשות הרבה כדי שהגוף שלנו ייצר רמות אנרגיה תקינות שיספקו לנו עוררות לחיות את היומיום אבל בכללותו מגיל 30 אנחנו צריכים לעשות פעולות שישפיעו על הגוף לייצר רמות אנרגיה מספקות, אם אנחנו לא עושים זאת אז יש סיכוי שתחל ירידה ברמת האנרגיה ואפילו עד למצבים פתולוגים כמו תסמונת העייפות הכרונית ופיברומיאלגיה. בכל מקרה גם אם לא מגיעים לרמה פתולוגית הרבה אנשים מסתובבים עם תחושה של עייפות מעיקה למרות שכל הבדיקות שהם עושים מעידות שהכול תקין והרופא אומר להם שאין לו דרך לטפל בזה כי הוא לא מוצא שום מחלה. מנגד ישנם אנשים שעד גיל מופלג זוכים לרמות אנרגיה טובות יחסית להרבה אנשים בני גילם. אז כמובן שיש לכך סיבות גנטיות אבל בהחלט לא רק.

האנרגיה מיוצרת בתאי גופנו באברון שנקרא מיטוכונדריה, בכל תא ישנם מאות עד אלפי מיטוכונדריות שבהם מתבצעת תדיר פעילות ענפה לייצור אנרגיה. בעצם גלוקוז, חומצות אמינו וחומצות שומן מגיעים למיטוכונדריה דרך מחזור הדם ושם הם מחומצנים על ידי מולקולת חמצן, בתהליך זה נפלטת אנרגיה שמשמשת לבניית מולקולה בשם ATP שמכונה המטבע האנרגטי של הגוף אשר משמשת כאנרגיה לכל תהליכי החיים. בלי תהליך זה אין חיים וכשתהליך זה ירוד החיים מעין חצי כבויים. כאמור מהעשור הרביעי לחיינו ישנה ירידה הדרגתית בתהליך זה אבל החדשות הטובות הן שניתן להפחית ירידה זו על ידי אורח חיים נכון וברצוני להתמקד במספר גורמים חשובים לכך.

פעילות גופנית- מהעשור הרביעי חלה ירידה בכמות המיטוכונדריות בכל תא ולכן יש ירידה בייצור ורמת האנרגיה. כאשר עושים פעילות גופנית הדרישה האנרגטית כדי לשפר את זרימת הדם, תפוקת הלב וכיווץ השרירים, לכן הגנים שלנו נותנים הוראה להגביר את ייצור המיטוכונדריות בתאים וכך מסופקת אנרגיה לביצוע הפעילות. פועל יוצא של כך הוא שכמות המיטוכונדריות בתאים גדלה ואנו זוכים ליותר אנרגיה גם ביומיום. כדי להגיע לתוצאה זו אנו צריכים לעשות פעילות גופנית לפחות 3 פעמים בשבוע למשך לפחות 30 דקות בדרגת קושי שקשה לנשום ולדבר באופן סדיר. מנגד עודף פעילות גופנית יכול לפגוע בייצור המיטוכונדריות והמדד לפעילות גופנית בעודף הוא תחושה חזקה של תשישות לאחר הפעילות.

סטרס- כאשר אנו בסטרס מופרשים מבלוטת האדרנל ההורמונים אדרנלין וקורטיזול אשר מעלים את רמות הגלוקוז, חומצות השומן וחומצות האמינו בדם לצורך כניסה לתאים ולמיטוכונדריות לצורך ייצור אנרגיה. זה קורה מכוון שמבחינה אבולוציונית סטרס מפורש כסכנה שיש לברוח ממנה ולכן הגנים שלנו מתוכנתים לייצר יותר אנרגיה בזמן הזה. הבעיה היא שהיום אנשים נמצאים בסטרס כרוני לעומת תקופות היסטוריות שבהן הסטרס היה אקוטי. לדוגמה צייד לקט שהיה נתקל בחיה טורפת היה נתקף בסטרס שהיה עוזר לו לברוח או להלחם בחיה וכשהסכנה הייתה חולפת רמות האדרנלין והקורטיזול היו מתאזנות. לעומת זאת ביימנו הלחץ יכול להיות ברוב שעות היום וברוב ימות השבוע כתוצאה ממשכנתה על הראש, יעדים בעבודה, פקקים בכבישים וכדומה. ייצור מוגבר של אדרנלין וקורטיזול באופן כרוני יכול לגרום לשחיקה של בלוטת האדרנל ואי יכולת לייצר רמות תקינות של הורמונים אלו וכך חלה ירידה ביכולת הגוף לספק את חומר הגלם גלוקוז, חומצות שומן וחומצות אמינו לצורך ייצור אנרגיה במיטוכונדריה. בנוסף סטרס מפורש על ידי הגנים גם כסכנה מפני זיהום ולכן מערכת החיסון מפרישה חומר שנקרא היפו כלוריד שאמור לנטרל את המזהם. הבעיה היא שחומר זה גורם לחמצון של המיטוכונדריות וכך לאורך זמן מופחתת כמותן בתאים. אדרנלין וקורטיזול שייכים למערכת העצבים הסימפתטית (קשורה ללחץ) וכדי לווסת את הפרשתם צריך להגביר את הפעילות של מערכת העצבים הפרא סימפתטית (קשורה לעיכול והרגעה). הפעולות שאני מעריך ביותר בהקשר הזה הן תרגול נשימות עמוקות, מדיטציה, יוגה, פעילות גופנית, לפחות אדם אחד שאיתו אפשר לדבר על הכול, גישות פסיכולוגיות שמסייעות לשנות את הגישה כלפי מושא הסטרס ולהרבות עד כמה שניתן בעשייה שגורמת להנאה.

שינה- בשינה מופרש מלטונין, זהו הורמון שאחראי על שיקום ובנייה לרבות של המיטוכונדריות. כדי שמלטונין יופרש באופן אופטימאלי צריך לישון 6-8 שעות לילה וחשוב שתהיה חשכה מוחלטת מכוון שמלטונין מופרש בהשראה של החשכה. בעיות שינה יכולת להיגרם בגלל סטרס שחשוב לטפל בו כפי שהזכרתי בפסקה הקודמת, ארוחות כבדות לפני השינה, שתיית אלכוהול, ביצוע פעילות גופנית לפני השינה, חשיפה מרובה לקרינת טלוויזיה, טלפון ומחשבים לפני השינה וסביבת שינה מוארת ומורעשת.

תזונה- רמת הסוכר בדם צריכה להיות מאוזנת בכל שעות היום, כאשר יש תנודות של עליות וירידות חדות של סוכר בדם הירידות מפורשות כרעב והוא מפורש כסכנה ולכן מוגברת תגובת הסטרס, לכן כאשר צורכים באופן כרוני מזונות שגורמים לתנודות חדות של סוכר בדם אנחנו גורמים לתגובת סטרס כרונית שכאמור דברנו על נזקיה בהקשר של המיטוכונדריות ואנרגיה. תזונה כזו מאופיינת בתפריט מרובה בפחמימות שבאות בעיקר מסוכרים, קמח לבן, שתייה מתוקה, מיצי פירות ומאפים. מנגד תזונה שמאזנת את רמות הסוכר בדם מאופיינת בתפריט עשיר בירקות, פירות, שקדים, אגוזים, גרעינים, אבוקדו, טחינה מלאה, שורשים, דגים, עופות, הודו, בשר, ביצים, יוגורט, לבנה, קטניות, קינואה, כוסמת, שיבול שועל וגריסים. בנוסף שומן טרנס ושמנים מזוככים גורמים לחמצון והרס של המטיכונדריות ולכן רצוי להימנע מהם ולצרוך שמנים איכותיים כמו שמן זית כתית בכבישה קרה עם תו תקן "שמן זית ארץ ישראלי" ושמן קוקוס מכבישה קרה. כמו כן תוספי תזונה נוגדי חמצון כמו ויטמין C ו-E מגנים על נזק למיטוכונדריות, ויטמיני B, Q10 ו- ל' קרניטין משפרים את ייצור האנרגיה במיטוכונדריה.

לסיכום:

מידת האנרגיה שלנו משפיעה על מידת החשק שלנו לחיים, בקלות אפשר לראות זאת על ילדים אבל בעזרת אימוץ אורח חיים נכון שכולל פעילות גופנית מאוזנת וסדירה, ניהול סטרס, שינה ותזונה איכותיים ניתן לשמור על כך עד גיל מופלג. כן זה יכול להישמע חלום להתבגר ולשמור על רעננות של ילד אבל החלום הזה בהחלט יכול להפוך למציאות קיימת.

אם נהניתם מכתבה והיא תרמה לכם אשמח אם תעבירו אותה הלאה כדי שעוד אנשים ייחשפו למידע.

בברכת בריאות שלמה!

תמיר גרבי- נטרופת ND

מקור:

ד"ר ג'פרי בלאנד. ריפוי מחלות כרוניות מחלום למציאות. פוקוס, 2015; 165-176.