נוירוטיים כמונו
אנשים רבים מסתובבים בעולם עם תחושה פנימית של חוסר שביעות רצון, שמשהו תמיד חסר, תסכול ורצון לשנות את המציאות שלהם. חלק מהאנשים מגיעים לטיפולים פסיכולוגיים מסוגים שונים, נוטלים תרופות פסיכיאטריות, עושים פעילות גופנית, יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס, נוסעים לחופשות, דואגים לשעות פנאי ובילוי, תרבות, קשרים חברתיים טובים, קונים בגדים, מהמרים, שותים אלכוהול ומשתמשים בסמים כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם ולגבי חייהם.
בעיקרון נוטים לסווג את בעיות הנפש לסוגים שונים. לדוגמה האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית מוציאה מהדורות ספרות מקצועית לאבחון סוגים שונים של הפרעות נפש (DSM), פרויד ויונג חילקו את האנשים לטיפוסים שונים. לאחרונה קראתי תיאוריה מעניינת לגבי גורם על לרוב בעיות הנפש וברצוני להביאה כאן.
לפסיכולוגית, הסופרת והחוקרת ג'ין לידלוף ישנה התייחסות שונה לנפש. היא אומרת שתמיד אפשר לראות את ההבדלים בין האנשים אבל צריך לראות את המשותף בין כל האנשים. היא טוענת שלרוב בעיות הנפש קיים מכנה משותף. היא מכנה זאת "נוירוטיים כמונו", כלומר כולנו נמצאים תחת ההגדרה הזאת ברמות משתנות. במאמר שלה בשם "שמתי לב למשהו מסקרן על בוגרים נוירוטיים כמונו". היא אומרת "מה שאנו חווים אינו למעשה מגוון רחב של בעיות אלא את אותו הקושי, החולי הוא זהה. הוא מתבטא בתחושה עמוקה של היותנו לא מספיק טובים, לא אהובים, מאכזבים, מוכשרים, חסרי משמעות, שלא מגיע לנו, רעים, מרושעים או בדרך זו או אחרת לא כמו שאמורים להיות". בעצם לטענתה מכאן נובעות כל בעיות הנפש וכל אחד סובל מהם ברמות שונות ובהיבטים שונים בגלל גורמים משתנים כמו גנטיקה וסביבה.
הרבה אנשים יכולים להתחבר לתחושה הזו שתמיד נמצאת שם מתחת לפני השטח, מחלחלת ומעיקה גם כשאנו לא תמיד יודעים לקרוא לה בשם. לידלוף אומרת שבעצם קיימת תחושה של "אני לא בסדר" או "משהו לא בסדר בי". רוב הגישות הפסיכולוגיות גורסות שהאישיות שלנו, בעצם המחשבות והאמונות שלנו כלפי עצמנו והעולם נבנות כתוצאה מאינטראקציות מוקדמת עם דמויות סמכות הוריות. בעצם מה שספגנו בשלבים מוקדמים של החיים יצר אמונות יסוד, אמונות אלו יוצרות חוויה פנימית וזו יוצרת חוויה במציאות. כלומר התחושה של "אני לא בסדר" היא תוצאה של "למידה" בשלבים מוקדמים של החיים ושבאה לביטוי כתפיסת מציאות. כאן מזהה לידלוף את הבעיה המשותפת.
עוד אומרת לידלוף במאמר "אחרי הגעה להכרה זו , אני מחפשת אחר המילים לתאר את האופן שבו על בני האדם להרגיש בנוגע לעצמם בכדי לחיות באופן אופטימאלי, להרגיש בבית בתוך עורם, ולהציג את עצמם באופן מדויק לאחרים. חשבתי על המילים 'יקר' ו'רצוי'. על אנשים להרגיש יקרים ורצויים ולא עצבניים, כועסים ומתנצלים על קיומם".
בעצם לידלוף מגיעה לאמונת יסוד משותפת זו, תחושה בסיסית שמשהו לא בסדר בי. כאמור אמונות יסוד נוצרות בילדות ולכן מה שיכול למנוע תחושה בסיסית זו היא ילדות רוויה בתחושת היותנו יקרים ורצויים.
מי לא רוצה להרגיש יקר ורצוי, כנראה שזהו צורך בסיסי ברמה הנפשית והביולוגית שחשוב להישרדות שלנו. מחקרים מראים שתינוקות גדלים טוב יותר כאשר הם מקבלים חום ואהבה לעומת תינוקות שלא מקבלים, למרות ששתי הקבוצות מקבלות את אותם התנאים מבחינת מזון וכדומה. מכאן ניתן להניח שרוב מה שאנו עושים ורוצים בחיים- לומדים, בונים קריירות, הצלחה, מתלבשים על פי צוו האופנה- נועד כדי לזכות בתחושה שאנו רצויים ויקרים. הבעיה היא שכל מה שנשיג ימלא רק חלק מהחוסר של הצורך בתחושה שאנו רצויים ויקרים מכוון שאמונת היסוד ש"צרובה" בנו שאנו "לא ממש בסדר" היא זו שמפעילה אותנו. הדבר דומה לתכנות מחשב לפונקציה מסוימת ועד שלא נבטל את התכנות שלה היא תמיד תבוא לידי ביטוי גם אם נוסיף פונקציות נוספות למחשב.
אם מגיעים להבנה זו ניתן להבין שהתפקיד העיקרי שלנו כהורים, מטפלים, בני זוג, חברים, קולגות ובני אדם בכלל הוא להשתדל כמיטב יכולתנו להעניק לצד השני את התחושה שהוא רצוי ואהוב. אפשר לדמיין עולם אידיאלי שבו כל בני האדם מרגישים רצויים ויקרים ועושים את כל מה שהם עושים- לימודים, עבודה, משפחה וכדומה כדי להעביר הלאה לאחר את התחושה שהוא רצוי ויקר ולא כדי לזכות לאישור שאי אפשר למלאו ממילא עד הסוף.
ולסיום שורה מהשיר של שלמה ארצי- "תארו לכם עולם יפה, יותר יפה ממשהו ככה"
נהניתם מכתבה ו/או היא העירה אצלכם משהו אשמח אם תשתפו אותה כדי שעוד אנשים יחשפו לרעיון.
בברכת בריאות שלמה!
תמיר גרבי ND